הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁלְּנָכְרִי כול'. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֲנִי כַפָּרַת רִבִּי שִׁמְעוֹן. אוֹ מַתִּיר בִּשְׁתִייָה אוֹ אוֹסֵר בַּהֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרֵי בִשְׁתִייָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶך בִּזְרִיקָה. גּוּי מָהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ בַּחֲמָתוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֲרַמָּייָא הֲוָה לֵיהּ קוּפִּין גַּו מַעֲצַרְתָּא. אֲתַא יִשְׂרָאֵל וּזְלַף בְּהוֹן חֲמַר. אֲתַא אֲרַמָּייָא קוֹלְתָהּ וּשְׁפָכוֹן לְגוֹבָה. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן. אָֽמְרֵי. אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶך מֵחֲמָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה מן הדא. עובדא נכרי אחד היה לו קופות שלו בתוך הבית שעוצרין בו ובא ישראל וזלף לתוכו יין שלא ברשותו ובא אותו הנכרי והביא קולתה והוא העץ שנושאין בו המשאוי והגביהן להקופות בחמתו ושפך אותן לתוך הבור ואמרו רבנן דאין הנכרי עושה יין נסך בחמתו שלא נתכוין אלא להראות כעס וחימה על שהכניס הישראל יינו בכליו שלא ברשותו:
אין הנכרי עושה יין נסך בזריקה. כדתנן נפל החביות וזרקה לבור זה היה מעשה והכשירו. דאין דרך ניסוך בכך אלא הא דקמיבעיא לן מהו שיעשה נסך בחמתו אם מחמת חימה וכעס נגע ביין של ישראל אם אמרינן דעתו לנסך או לא:
אני כפרת ר''ש. כלומר מחמת אהבתו ודרך כבוד של ר''ש קאמר לה דחזינן דעתיה דר''ש או אם הוא מתיר מתיר אפי' בשתיה ובמקום שהוא אוסר אוסר אף בהנאה:
הלכה כר''ש. דמתני' דמתיר אף בשתיה:
הלכה: נָכְרִי שֶׁנִּמְצָא כול'. רַב שֵׁשֶׁת בְּשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁיִהְיֶה לוֹ עָלָיו מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַבּוֹר. אֲבָל אֵין לֹו מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַבּוֹר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי הַחוֹב לַעֲמוֹד בַּגִּיתּוֹת וּבְגָרְנוֹת. הֲווֹן בָּעוּ מֵימַר. מָאן דָּמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא לוֹ עָלָיו מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַבּוּר. בְּתוֹךְ לְפִישּׁוּט יָדַיִים. 30b וּמָאן דָּמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַבּוּר. חוּץ לְפִישּׁוּט יָדַיִים. וְלֹא כָךְ אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. כְּשֵׁם שֶׁנָּֽתְנוּ פִּישּׁוּט יָדַיִים בְּטָהֳרוֹת כֵּן נָֽתְנוּ פִּישּׁוּט יָדַיִים בְּיַיִן נֶסֶךְ. אֶלָּא כֵינִי. מָאן דָּמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא לוֹ עָלָיו מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַבּוּר. בְּתוֹךְ פִּישּׁוּט יָדַיִים. וּמָאן דָּמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַבּוּר. וּבִלְבַד חוּץ לְפִישּׁוּט יָדַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כיני וכו' ובלבד תוך פישוט ידים. צריך לגרוס. וכלומר אלא לכ''ע אין אסור אלא תוך פישוט ידים ולא פליגי אלא אם מלוה על אותו היין בעינן או לא:
ולא כן א''ר בא. לקמן בפ''ה כשם שנתנו פישוט ידים בטהרות כדתנן בפ''ז דטהרות המניח עם הארץ בתוך ביתו וכו' וחכ''א אין טמא אלא עד מקום שיכול לפשוט את ידיו וליגע ולא חיישינן שמא הלך עד מקום שיכול ליגע:
כך נתנו פישוט ידים בנסך. ולא חיישינן שילך לשם:
גמ' והוא שיש לו עליו מלוה על אותו הבור שעשאו לו אפותיקי דאז סמכה דעתו ונגע:
אבל אין לו מלוה על אותו הבור. לא חיישינן:
שכן דרך בעלי החוב לעמוד בגיתות ובגרנות. של הלוה שלהן ולראות מה הם עושין ואם בטוחים הן בחובם ומכל מקום לא סמכה דעתו ליגע ביין:
הוון בני הישיבה בעו מימר דלמאן דמפרש למתני' דוקא שיש לו מלוה על אותו הבור:
בתוך פישוט ידים. כלומר במקום שיכול ליפשט ידיו וליגע:
ומאן דאמר אע''פ שאין עליו מלוה על אותו הבור. אלא יש עליו מלוה סתם ואפ''ה סמכה דעתו וא''כ להאי מאן דאמר דחייש טפי חיישינן נמי ואפילו חוץ לפישוט ידים דילמא לאו אדעתיה דישראל ואינו רואה אותו כשילך למקום שיכול לפשוט ידיו וליגע. ופריך הש''ס עלה:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. זֶה שֶׁמּוֹזֵג. בַּחַמִּין אָסוּר. בַּצּוֹנִין מוּתָּר. יָבוֹא עָלַי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי מִיָּמַיי. רִבִּי יָסָא אֲזַל לְצוֹר. חַמְתּוֹן שְׁתַן חֲמַר וַחֲמִימִין וַאֲרַמָּייָא מְזַג. אֲמַר לוֹן. מַה שְׁרָא לְכוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חמתון. ראה אותם שותין יין עם מים חמין שמזגן הנכרי ואמר להם מי הוא זה שהתיר לכם לעשות כן:
יבוא עלי. ר' ירמיה קאמר להא דאף שר' חייה בר בא התיר מזיגה בצונן יבוא עלי שלא עשיתי מימי לנהוג היתר בזה:
זה שמוזג. אם הנכרי מוזג יינו של ישראל במים חמין אסור ואם בצונן מותר:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל כול'. וְלֹא שְׂכָרוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קְנָסוּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נימר. דכך הוא הדין:
ואם היה נראה עולה ויורד בו מותר אם לאו אסור כצ''ל. אם כשהישראל עולה ויורד בו נראה הוא בבית מותר דמרתת הנכרי דהשתא ישראל רואהו ואם לאו אסור:
בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. הא דקתני בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר בעיר המוקפת חומה ויש לה דלתים ובריח ולא שכיחי בה עוברים ושבים כל כך ועוד דלעיר כזו אין נכנסין אלא ברשות ויכול זה הנכרי להזהר כשבאין לשם הלכך עד שיושיב שם שומר בעינן:
בדא תני וכו'. קושיא היא אם כשיש בה דלתים ובריח מוקמת להמתני' א''כ מאי האי דתני בברייתא עלה שומר אע''פ שאינו בא אחת לקיצים. כלומר שומר שאמרו אע''פ שאינו תמיד שם אלא בא אחת לקיצים לזמנים ולפעמים בתמיה הא אם אינו בא אלא לפעמים ובעיר שיש בה דלתים ובריח אמרת דמסתמא מרגישין כשבא השומר לתוכה וא''כ אין הנכרי הזה חושש ליגע ביין דסמכה דעתיה שאין השומר יכול לבוא בפתאום עליו אלא ע''כ דלא מחלקינן בזה אלא בלא שומר לעולם אסור ובשומר לעולם מותר ואמרינן שהשומר יכול לבא בכל עת שירצה והלכך אע''פ שאין השומר בא אלא אחת לקיצים מרתת הנכרי דשמא עכשיו הוא בא ורואהו:
גמ' ולא שכרו הוא נותן לו. ואמאי שכרו אסור ואי משום דאסור בהנאה הא איסורי הנאה דמיהן מותרין ומכ''ש שכר פעולתו ואי משום דאיסורי ע''ז תופסין את דמיהן הרי שביעית דתופסת את דמיה ושכרה מותר כדתנן בשביעית ומייתינן לה לקמן:
קנס קנסוה. משום חומרא דיין נסך ומדינא אין הכי נמי דאינו אסור:
היה לרבי. כמו לו רבי ושתי מלות מובלעות במלה אחת הן. והוא אילן סרק ועל שם שהוא גדול מאליו. רבי הוא דבר הגדל ועולה ודוגמתו ומדפשקי רבי בריש במה מדליקין כלומר שהיה לו לישראל אילן אחד שם ועולין ויורדין בו לראו' איזה דבר מרחוק מהו:
ויש בה ד' על ד' על רום י' ובלבד מקורה ובמגופף. שחלון כזה אינו עשוי לסתום הוא אבל בלאו הכי זימנין דסתמו ולאו אדעתיה:
גמ' אלא אפי' חלון. שפתח הבית פתוח לחצר הוא ויש בו חלון פתוח לרה''ר כמו שהבית פתוח לרה''ר הוא:
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ שְׂכָרוֹ אָסוּר. שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הֲעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך. להריקו מכלי לכלי או להוליך חביות ממקום למקום ואפי' בסתם יינם שכרו אסור וקנס הוא שקנסוהו חכמים משום חומרא דיין נסך:
שכרו מותר. ודוקא שאמר לו העבר לי כל חבית וחבית בפרוטה פרוטה שכר של חביות אחרות מותר ואינו אסור אלא שכר של חבית יין נסך אבל אם אמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית אחת של יין נסך ביניהן שכרו כולו אסור:
אבל אם ירצה ישראל להוציאו וכו'. דהשתא הוי היין משכון אצל הנכרי הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מרתת דסבר אי חזו לי ותבעו לי אמינא דידי הוא ואף על פי שהמפתח והחותם ביד ישראל אסור:
והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אם הבית פתוח לרה''ר וישראל דרים שם באותה העיר כדלעיל:
כל רשות נכרים כאחת. פלוגתא דרשב''א ות''ק בהא דת''ק סבר כשהניח היין ברשותו של נכרי בעל היין הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרשות הרבים ועיר שישראל ג''כ דרים בה אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית אפי' בעיר שאין ישראל דרים בו שרי ורבן שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת היא וכי היכי דברשות נכרי בעל היין אסור אא''כ בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתוח לרשות הרבים ה''נ ברשות נכרי אחר כן והלכה כרשב''א:
עד שיושיב שומר אין השומר צריך להיות יושב וכו'. דכיון שהוא יוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר:
מותר. דמירתת הנכרי דילמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא:
מתני' המטהר יינו של נכרי. ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לנכרי עד שימכרנו ונתנו ברשותו של נכרי:
רִבִּי יִילַי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. חֲלוּקִים עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. לֹא עַל הָדָא אִתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא דְבַתְרָהּ. הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁלְּנָכְרִי וכול'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חלוקים על ר''ש בן אלעזר. כלומר הא דקאמר כל רשות נכרים כאחת משום דשמעינהו לרבנן דאמרי דוקא בבית ורשות של הנכרי בעל היין הוא דאסור אבל ברשות נכרי אחר אפי' בעיר שכולה נכרים מותר ועלה קאמר כל רשות נכרים כאחת היא:
לא על הדא איתאמרת. וקאמר הש''ס דלאו על הרישא איתמר הדא מילתא אלא על הסיפא המטהר יינו של נכרי וכו' אבל אם ירצה הישראל להוציאו וכו' דאסור משום דהוי כמו שיש להנכרי מלוה על היין וסומך דעתו ליגע בו בהא הוא דמחלקי רבנן בין רשות של הנכרי בעל היין ובין רשות נכרי אחר משום דזה הנכרי אין לו מלוה עליו ורשב''א פליג דאפ''ה כיון שאינו מניחו עד שיתן המעות להנכרי בעל היין חיישינן דשבק ליה ליגע בו והוא בעל היין ולא מרתת דיש לו מלוה על היין:
הדרן עלך פרק רבי ישמעאל
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַלּוֹקֵחַ כְּמוֹכֵר. וְתַנֵּי כֵן. אֶחָד הָלּוֹקֵח וְאֶחָד הַמּוֹכֵר בִּרְשׁוֹת הַגּוֹי. בִּזְמַן שֶׁהַיַּיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל דָּר שָׁם מוּתָּר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא עָלָיו מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם. וּבִזְמַן שֶׁהַיַּיִן שֶׁלְּגוֹי וְיִשְׂרָאֵל דָּר שָׁם מוּתָּר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא עָלָיו מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם. וְאִם אֵין יִשְׂרָאֵל דָּר שָׁם אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלוקח כמוכר. כשוכר צ''ל:
ותני. בברייתא כן:
אחד הלוקח ואחד השוכר וכו'. כלומר אחד הלוקח ואחד השוכר בית ברשות הנכרי להכניס יינו לתוכו:
ובזמן שהיין של נכרי. וישראל זה מטהר יינו למכרו לישראל:
תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁכָּֽנְסוּ אֶת יֵינָן בְּפרכייא שֶׁלָּעִיר. אֲפִילוּ שׁוֹמְרִים גּוֹיִם אֲפִילוּ חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת מוּתָּרוֹת שֶׁאֵין מְנַסְּכִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ח והתם גריס פרזא שישראל ונכרים כונסין לתוכו יין. ומלשון פרוותא הוא אפרוותא דזולשפט בפ' איזהו נשך. והוא מקום שמביאין הסוחרים חביותיה' ומעמידין שמה למכרה בשוק:
הלכה: הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁלְּנָכְרִי כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר פֶּתַח אֶלָּא אֲפִילוּ חַלּוֹן וְיֵשׁ בָּהּ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע עַל רוּם עֲשָׂרָה. וּבִלְבַד מְקוּרֶה וּבִמְגוּפָף. הָיָה לִרְבִי. נֵימַר. אִם הָיָה נִרְאֶה עוֹלֵה וְיוֹרֵד בוֹ אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ הִיא מַתְנִיתָא. בְּדָא תַנֵּי. שׁוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בָא אַחַת לְקִיצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נימר. דכך הוא הדין:
ואם היה נראה עולה ויורד בו מותר אם לאו אסור כצ''ל. אם כשהישראל עולה ויורד בו נראה הוא בבית מותר דמרתת הנכרי דהשתא ישראל רואהו ואם לאו אסור:
בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. הא דקתני בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר בעיר המוקפת חומה ויש לה דלתים ובריח ולא שכיחי בה עוברים ושבים כל כך ועוד דלעיר כזו אין נכנסין אלא ברשות ויכול זה הנכרי להזהר כשבאין לשם הלכך עד שיושיב שם שומר בעינן:
בדא תני וכו'. קושיא היא אם כשיש בה דלתים ובריח מוקמת להמתני' א''כ מאי האי דתני בברייתא עלה שומר אע''פ שאינו בא אחת לקיצים. כלומר שומר שאמרו אע''פ שאינו תמיד שם אלא בא אחת לקיצים לזמנים ולפעמים בתמיה הא אם אינו בא אלא לפעמים ובעיר שיש בה דלתים ובריח אמרת דמסתמא מרגישין כשבא השומר לתוכה וא''כ אין הנכרי הזה חושש ליגע ביין דסמכה דעתיה שאין השומר יכול לבוא בפתאום עליו אלא ע''כ דלא מחלקינן בזה אלא בלא שומר לעולם אסור ובשומר לעולם מותר ואמרינן שהשומר יכול לבא בכל עת שירצה והלכך אע''פ שאין השומר בא אלא אחת לקיצים מרתת הנכרי דשמא עכשיו הוא בא ורואהו:
גמ' ולא שכרו הוא נותן לו. ואמאי שכרו אסור ואי משום דאסור בהנאה הא איסורי הנאה דמיהן מותרין ומכ''ש שכר פעולתו ואי משום דאיסורי ע''ז תופסין את דמיהן הרי שביעית דתופסת את דמיה ושכרה מותר כדתנן בשביעית ומייתינן לה לקמן:
קנס קנסוה. משום חומרא דיין נסך ומדינא אין הכי נמי דאינו אסור:
היה לרבי. כמו לו רבי ושתי מלות מובלעות במלה אחת הן. והוא אילן סרק ועל שם שהוא גדול מאליו. רבי הוא דבר הגדל ועולה ודוגמתו ומדפשקי רבי בריש במה מדליקין כלומר שהיה לו לישראל אילן אחד שם ועולין ויורדין בו לראו' איזה דבר מרחוק מהו:
ויש בה ד' על ד' על רום י' ובלבד מקורה ובמגופף. שחלון כזה אינו עשוי לסתום הוא אבל בלאו הכי זימנין דסתמו ולאו אדעתיה:
גמ' אלא אפי' חלון. שפתח הבית פתוח לחצר הוא ויש בו חלון פתוח לרה''ר כמו שהבית פתוח לרה''ר הוא:
משנה: הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ בְּבַיִת הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרְאֵל מוּתָּר. בְּעִיר שֶׁכּוּלָּהּ גּוֹיִם אָסוּר עַד שֶׁיּוֹשִׁיב שָׁם שׁוֹמֵר. וְאֵין שׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס מוּתָּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל רְשׁוּת גּוֹיִם כְּאַחַת׃ הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ 31a וְהַלָּה כוֹתֵב לוֹ שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָעוֹת מוּתָּר. אֲבָל אִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאוֹ וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת מְעוֹתָיו זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְבֵית שְׁאָן וְאָֽסְרוּ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך. להריקו מכלי לכלי או להוליך חביות ממקום למקום ואפי' בסתם יינם שכרו אסור וקנס הוא שקנסוהו חכמים משום חומרא דיין נסך:
שכרו מותר. ודוקא שאמר לו העבר לי כל חבית וחבית בפרוטה פרוטה שכר של חביות אחרות מותר ואינו אסור אלא שכר של חבית יין נסך אבל אם אמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית אחת של יין נסך ביניהן שכרו כולו אסור:
אבל אם ירצה ישראל להוציאו וכו'. דהשתא הוי היין משכון אצל הנכרי הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מרתת דסבר אי חזו לי ותבעו לי אמינא דידי הוא ואף על פי שהמפתח והחותם ביד ישראל אסור:
והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אם הבית פתוח לרה''ר וישראל דרים שם באותה העיר כדלעיל:
כל רשות נכרים כאחת. פלוגתא דרשב''א ות''ק בהא דת''ק סבר כשהניח היין ברשותו של נכרי בעל היין הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרשות הרבים ועיר שישראל ג''כ דרים בה אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית אפי' בעיר שאין ישראל דרים בו שרי ורבן שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת היא וכי היכי דברשות נכרי בעל היין אסור אא''כ בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתוח לרשות הרבים ה''נ ברשות נכרי אחר כן והלכה כרשב''א:
עד שיושיב שומר אין השומר צריך להיות יושב וכו'. דכיון שהוא יוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר:
מותר. דמירתת הנכרי דילמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא:
מתני' המטהר יינו של נכרי. ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לנכרי עד שימכרנו ונתנו ברשותו של נכרי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source